ריקודי טיקטוק והיפ הופ לאירועים: בלוק, סדנה וסרטון
להתקשר
הפורמט הזה נולד מהטלפון. חבורה שמצלמת את עצמה רוקדת יוצאת עם סרטון של שלושים שניות, ובדרך כלל גם עם הרגע הכי מצחיק של הערב. בלוק טיקטוק באירוע הוא בדיוק זה, רק מסודר: רקדנית מופיעה בקטע קצר, מלמדת את כולם קטע פשוט, ואז מצלמים אותו כמו שצריך.
בעמוד הזה מרוכזות הרקדניות שלנו לריקודי טיקטוק, היפ הופ וסטריט, עם הסבר על איך הבלוק בנוי, מי מצלם, מה קורה עם חבורה שלא רוקדת ומה צריך מהמקום. הפורמט מתאים גם לאירוע חברה עם אנשים שלא רקדו מאז החתונה שלהם.
| פרמטר | מה מקובל |
|---|---|
| אורך | בלוק של 20 דקות, או קטע מופע בודד |
| סדנה | קטע של 8 ספירות שכל החבורה לומדת |
| תוצר | סרטון אנכי ערוך, מוכן להעלאה |
| רצפה | כל רצפה ישרה, גם דשא קצוץ |
| קהל | כל מי שמוכן לנסות, גם מי שלא רוקד בכלל |
| מתאים ל | יום הולדת, מסיבת רווקות, אירוע חברה, ערב צעיר |
הרקדנית של הסגנון הזה: קירה, רקדנית טיקטוק והיפ הופ, פתח תקווה, בני ברק, רמת גן. התמונות, הטבלה עם כל הפרטים והשאלות הנפוצות נמצאים בעמוד שלה.
הבלוק נמשך כעשרים דקות ומחולק לשלושה חלקים. בהתחלה הרקדנית מופיעה בקטע היפ הופ של שיר, כדי שהחבורה תראה את הרמה ותתחיל להתעניין. אחר כך היא מפרקת קטע קצר לשמונה ספירות ומלמדת אותו לכולם, בלי לחץ ובלי לתקן אף אחד. בסוף מצלמים את הקטע המשותף כמה פעמים, עד שיש טייק שכולם מרוצים ממנו.
מי שרוצה רק את החלק הראשון יכול להזמין קטע בודד בלי סדנה. ברוב האירועים הבלוק המלא עובד טוב יותר, כי הסרטון בסוף הוא הדבר שאנשים שולחים אחר כך בקבוצה.
זו השאלה הראשונה כמעט בכל שיחה, והתשובה היא שדווקא חבורה כזאת מוציאה את הסרטונים הכי טובים. הקטע שמלמדים בנוי מתנועות שכל אחד יכול לעשות, מקסימום שמונה ספירות, ואם מישהו מתבלבל זה נכנס לסרטון ונשאר שם בכוונה.
הרקדנית עובדת בשני קצבים: איטי עם ספירה בקול, ואז עם המוזיקה. בין השניים יש ניסיון אחד או שניים, ולא יותר. אחרי שלוש דקות של לימוד כולם יודעים מספיק, ואם ממשיכים ללמד מאבדים את מי שכבר קלט.
באירוע חברה מעורב, עם מנהלים ועם אנשים בני 50, הקטע עוד יותר פשוט והקצב איטי יותר. התוצאה לרוב מצחיקה יותר מאשר בחבורה של בני 25, וזה חלק מהעניין.
מצלמים בטלפון של מישהו מהחבורה, אנכית, והרקדנית מכוונת את הזווית. היא יודעת איפה לעמוד ביחס לאור ואיפה למקם את הקבוצה כדי שכולם ייכנסו לפריים. אם יש בחדר חלון גדול או תאורה חזקה מצד אחד, זה הצד שאליו מכוונים את הקבוצה.
הסרטון נערך אחרי האירוע: חיתוך, מוזיקה על הקטע, ולפעמים שני טייקים שמחוברים. הוא מגיע בוואטסאפ תוך יום או יומיים, בפורמט אנכי מוכן להעלאה. אם אתם רוצים סרטון בלי עריכה בכלל, אומרים מראש ומקבלים את הקבצים הגולמיים באותו ערב.
מה שפחות מתאים: אירוע פורמלי שבו אנשים בחליפות ולא מתכוונים לזוז, וחתונה גדולה, שם עדיפים רקדנים סמויים שמפתיעים את כל האולם.
רצפה ישרה מספיקה, גם דשא קצוץ בחצר. רמקול שאפשר לחבר אליו טלפון, כדי להשמיע את הקטע בלופ בזמן הלימוד. אור מכיוון אחד ברור, ולא נורות צבעוניות שמהבהבות, כי הן הורסות את הסרטון.
מקום לקבוצה של עשרה עד חמישה עשר אנשים בשתי שורות, בערך ארבעה מטר על שלושה. בחבורה גדולה יותר מצלמים בשני סבבים, ושני הסרטונים מחוברים בעריכה.
ההבדל העיקרי במחיר הוא בין קטע בודד לבין בלוק מלא עם סדנה וסרטון ערוך. משפיעים גם היום בשבוע והמרחק מהבסיס בגוש דן. באמצע השבוע במרכז אפשר לסגור יומיים מראש, לסופי שבוע כדאי שבוע. בשיחה מוסרים תאריך, כתובת, מספר משתתפים, טווח גילאים, ואיזה שיר חייב להיות בסרטון אם יש כזה.
רקדניות גוגו (אלינה, תל אביב), סלסה ובצ׳אטה (ורוניקה, אשדוד), פלאש מוב (אמנדה, עפולה), רקדנית ברזילאית (דניאלה, ראשון לציון). מי שעדיין לא בטוח מה מתאים לאירוע ימצא טבלה לפי סוג האירוע בקטלוג הרקדניות.
שלוש עד חמש דקות. הקטע בנוי משמונה ספירות פשוטות, והרקדנית לא מנסה להפוך אף אחד לרקדן. מי שלא קלט נכנס לסרטון ככה, וזה לרוב החלק הכי טוב בו.
מישהו מהחבורה, בטלפון, לפי ההנחיות של הרקדנית. היא בוחרת את הזווית ואת האור. אם יש צלם באירוע הוא יכול לצלם במקום, ואז מצלמים גם רחב.
תוך יום או יומיים בוואטסאפ, ערוך ואנכי. קבצים גולמיים בלי עריכה אפשר לקבל באותו ערב אם ביקשתם מראש.
לא. רמקול נייד עם בלוטות׳ מספיק לסלון ולחצר. באולם משתמשים במערכת של המקום ומתאמים עם מי שמפעיל את המוזיקה.
כן, ואפילו טוב. הקטע פשוט יותר, הקצב איטי יותר, והתגובה בחדר בדרך כלל חזקה יותר מאשר בחבורה צעירה. הרקדנית מתאימה את הרמה לפי מי שעומד מולה.
